Place Making
הפלייסמייקינג נבע מתוך עולם האדריכלות והתכנון העירוני. ג’יין ג’ייקובס, בספרה “מותן וחייהן של הערים האמריקאיות הגדולות” דנה בתופעה בה נוצרו אזורים מתים במרחבי חיים עירוניים- אם פעם היו רחובות שוקקים אשר עירבו שימושי קרקע כמו מסחר, מלאכה קלה, שירותים ציבוריים ומגורים, כך שהאוכלוסייה והמרחב היו מגוונים- הרי בספרה היא מתארת את מחירה של ההפרדה. נוצרו מרחבים של אזורי תעשייה או מסחר שוקקים ביום וללא שום סיכוי לפעילות קהילתית בלילה, או אזורי מגורים (הפרבר האמריקאי) עצומים סטנדרטיים והומוגניים שלא מזמנים מגוון אוכלוסיה.
השאיפה ליצור מקומות שנעים בהם על פי גישת התכנון העירוני, מקבלת ערך מוסף כאשר רוצים לערב את מירב האנשים, מהנשים המבוגרות בשכונה, דרך שוכרים אקראיים, עובדים קהילתיים וכלל האנשים הנמצאים או שותפים לאותו המקום.
מתוך ההכרה בערך המוסף הזה והשאיפה לייצר אותו, נולד הפלייסמקינג הקהילתי. הוא פונה אל המערכת המורכבת של השכונה, מתוך הזמנה צנועה להכיר את המקום דרך סיפורי האנשים שחיים בו.
עמותות שעוסקות בנושא
לכתבות נוספות
לא חייבים לחכות לעירייה
לשרשרת התכנון העירוני נוספת חוליה חדשה: פלייסמייקינג הוא שיפור נקודתי של מרחבים ציבוריים ביוזמה של אזרחים, עמותות וגם גופים ציבוריים ומסחריים. לשאלה מה נדרש כדי לייצר סביבה עירונית מוצלחת יש תשובות רבות. ניתן להתייחס לפלייסמייקינג את מהן היא פלייסמקיינג.
פלייסמקינג
בשנים האחרונות מתחזקת התפישה שכל אחד, בכל מקום, יכול ליזום התערבות במרחב הציבורי, וכך להפוך אותו ל"מקום" בעל משמעות וזהות. מהן הגישות השונות לפלייסמייקינג והאם בכלל אפשר לייצר מקום באמצעות התערבות פיזית?
יוצרים מקום
יוצרים מקום" הוא תהליך של התערבות קהילתית במרחב הציבורי. ארגון Project for Public Spaces - PPS מארה"ב, פיתח את המתודה, המופצת בכל העולם, ובשנים האחרונות גם בישראל. יצירת מקום הוא כלי חברתי לקידום עירוניות טובה, אורח חיים מקיים ואזרחות פעילה. שיטה זו מקדמת את המרחב הציבורי והשותפות הקהילתית כמנוע לקידום מקום שטוב לחיות בו.